אלקא דמאיר ענני

בוני הישוב בארץ ישראל

 

 

 

קוים ושרטוטים לדמותו של האי גברא רבה הגאון רבי חיים אלעזר וואקס רבה של קאליש שרשם דפים מזהירים בדברי ימי הישוב החרדי בארץ הקודש.

 

מגדולי־גדולים בדורו היה רבה של קאליש, הלוא הוא הגאון רבי חיים אלעזר וואקס זצ״ל, בעל ה״נפש חיה״. משרי התורה שבמדינת פולין ומראשי גולת אריאל. דמות־מופת של ענק־רוח בלתי מצוי, שנוסף לכל גדולתו התורנית וצדקתו הצטיין במיוחד כמי שפעל גדולות ונצורות למען הישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת התנחלותו הטרום־היסטורית.

 

ימי עלומים והרבנות בעיר המכורה

בטרנוגרד העיר הפולנית היפה, נולד הגאון בשנת תקפ״ב, לאביו הגאון ר׳ אברהם יהודה לייבוש ז״ל, ובה גדל. טרנוגרד זו זכתה כעבור שמונה עשרה שנה בלבד, שבן העיר, צעיר אך מופלא, יענוד לראשו את כתר הרבנות שלה.

עובדה זו זוקף הגאון לזכותה של אמו הצדקנית, שהייתה ספוגה באהבת תורה בלתי שכיחה, ומסרה נפשה על בנה הרך, שיגדל לגאון ולמורה בישראל. היא שהמריצה אותו ללמוד, והיא שהשיגה למענו את כסא הרבנות. עודו תינוק, נשאה אותו אל הרבי מזקילקוב שיברכו. הרבי אמר שהוא נועד לגדולות, ומיום זה השקיעה האם את כל לבה ונשמתה להחדיר בילדה אהבת־תורה. היא תלתה בו תקוות גדולות.

בהיותו בגיל 3 כמעט שהתאכזבו כל תקוותיה. הילד חלה אנושות ונטה למות. בכתה האם והתפללה לשמים: מה אבקש ממך, ריבונו של עולם! אם אקבל על עצמי את גזירת המוות שנגזרה על הילד, איך יגדל ללא אהבת־אם, מי יטפל בו? אלא שאני מקבלת על עצמי מחצית מחוליו!... ושניהם הבריאו קמעה־קמעה.

רבי חיים אלעזר הצעיר לא שש לקראת משרה של רבנות. הוא עוד שאף לשבת מספר שנים במנוחה ולעסוק בתורה באין מפריע, אלא שחזקה עליו מצות אמו שגזרה עליו בגזירת ״כבוד אם״ להיות מאור לרבים. מוניטין שלו יצאו מכבר כגאון גדול. כשהגיע לפרקו והתחתן עם בתו של רבי משה הלברשטם, רבה של זברוב ואחיו הבכור של רבי חיים מצנז בעל ״דברי חיים״, בחנו רבי חיים עובר לכן, ומצאו בקי בכל מקצועות התורה. ואכן, הוא שהמליץ עליו בפני פרנס קהלת טרנוגרד, לקבל אותו עליהם כרב.

גם ה״חידושי הרי״ם״ נמנה בין אלה שהפליגו בשבחו של רבי חיים אלעזר. באגרת מיוחדת ששיגר העיד עליו שהוא ״יושב כעת ולומד בהתמדה גדולה יומם ולילה. ואם אינו חשוב כל כך אצל החסידים שלנו לאשר אינו נוסע לקאצק אני מכירו ואהוב אצלי, כי לא נמצא הרבה כמוהו״.

עשרים ושתים שנות רבנותו בטרנוגרד, היוו תקופה עתירת־מעש ופעלים בחייו. על משכורתו כרב ויתר מן היום הראשון שעלה על כס הרבנות, הספיקה לו נדוניית חותנו. ולא עוד אלא שהחזיק מכספו ישיבה גדולה, למאות צעירים, שנהרו אליו מכל הסביבה ללמוד תורה. התלמידים היו קשורים אליו באהבת נפש. והוכחה חותכת לכך היא העובדה, שעם הגירתו מטרנוגרד הסמוכה לגליציה אל העיר קאליש אשר בגבול גרמניה, נדדו עמו מרבית התלמידים, שלא יכלו להיפרד ממנו.

 

רבנות קאליש והמלחמה ברפורמים וב"נאורים"

עיקר פרסומו של הגאון בכל תפוצות ישראל, בא לו בתור ״הרב מקאליש״. עיר זו עירו של הפוסק הגדול ה״מגן אברהם״, איווה לו למושב בשנת תרכ״ב. הוא העדיף אותה על פני פיוטרקוב ובריסק, שהציעו לו את כסא הרבנות. הוא ידע את התפקיד המיוחד שנועד לו בעיר זו: להתמודד עם החיצים והבליסטראות של תנועת הרפורמה הגרמנית שהפליטו אדי־רעל לעבר קאליש, העיר השוכנת על הגבול, בצורה עקבית ומתמדת.

עם בואו לקאליש מתה עליו אשת־נעוריו הרבנית בלימה. הוא התחתן בשנית עם הרבנית שפרה, בתו של גאון הדור רבי יהושע׳לי קוטנר.

היה עליו בעיר זו לאסור מלחמה בשבע חזיתות ויותר, כדי לעצור בעד השפעת הרפורמים, הוא נאבק בכל כוחותיו בגלי הטמיעה וההתבוללות, בממירי יום השבת ביום הראשון, ובמוחקים ציון וירושלים מן הסידור, כמו בהורסי ה״מחיצה״ בבית הכנסת ומבקרי התיאטראות. הוא רב את ריבם של רבני פולין, שהיו קרויים אותו פרק בכינוי גנאי ״המשועבדים״, ותבע את עלבונם. תוך זמן קצר הצליח להתחבב על כל אנשי העיר, אנשי אמונה ופושרים כאחד. קיום מצות ״לא תגורו מפני איש״ היה כרוך אצל הרב מקאליש בסכנת נפשות ממש, היות והוא היה יוצא חוצץ גם נגד השלטונות הצאריסטיים שעמדו לא פעם לימין עושי רשע. ברם איזו מצוה הוא לא קיים במסירות־נפש״?..

אפילו פני המקום נשתנו. קאליש ה״אשכנזית״ קאליש הנאוליגית, הפכה להיות קריה חסידית נאמנה. בחורי פולין, טובי המוחות החריפים, נהרו אל הרב מקאליש לשמוע תורה, והללו שינו בתכלית את ה״נוף״ המקומי. הניאולוגים עקרו מן המקום, אחרים שבו לצור מחצבתם והעיר היתה למרכז שוקק חיי יהדות טהורים.

הרב מקאליש ידע לא רק לאסור מלחמה ביריבים, אלא גם להשכין שלום בין ניצים וזאת בנועם פיו ובקסם אישיותו. בלינשיץ התלקחה מחלוקת מרה של אנשי המקום נגד המלבי״ם, הגאון הנודע, רב העיר. פנה המלבי״ם לרבי חיים אלעזר לבוא לעזרתו. הוא בא לשבות שם שבת אחת. לפני שדרש הבחין במתפללים שנושקים את ספר התורה בגיפוף־אצבע ולא בפיהם. אחר כך אמר בדבריו: עולם הפוך ראיתי בעירכם: בנוהג שבעולם את הספר תורה מנשקים בפה ואילו ביד משלמים לרב משכורת הגונה, ומעניקים לו מתנות. וכאן מעסיקים את היד בגיפוף ספר תורה והפה ממטיר גידופין כלפי הרב...

 

המתנהג בחסידות ענוותן ושפל־ברך.

מיום עמדו על דעתו דבק בדרכי החסידות והסתופף בצילם של צדיקים רבים. הם העריצוהו ללא גבול, והוא לא ראה את עצמו יותר מתלמיד נכנע שלהם. אצל ה״שפת אמת״ זצ״ל מגור ביקר בהזדמנויות שונות, והשפ״א החזיר לו ביקורי־נימוסין. כמה פעמים שבת באוהלו של הרבי הזקן מאלקסנדר, רבי יחיאל דנציגר, מי שסירב להנהיג עדה עד שהרב מקאליש הורה לו שעל פי תורה הוא עושה אם יטול לידו את שרביט ההנהגה של רועה נאמן בישורון. לעתים תכפות היה נוסע אל הצדיק רבי יחזקאל מקוזמיר, אל רבי אלימלך מגרודזיסק ואל רבי יחיאל מאיר מגוסטינין; אבל את רבו המובהק ראה ברבי חיים מצנז, וכמעט שלא עשה דבר קטן כגדול לפני שהתייעץ עם הרב מצנז.

ענוותן ושפל ברך היה להפליא. נוהג מדת דרך־ארץ בלתי מצויה בפני כל תלמיד חכם וצורב, ומתייחס בחיבה גם ליהודי הפשוט ביותר. יעיד על כך הסיפור האופייני הבא :

בקאליש התקיימה ״חברת סבלים״׳ והיה להם בית כנסת מיוחד משלהם. פעם חגגו את סיום כתיבתו של ספר תורה חדש, והרב השתתף בשמחתם באורח נדיר שבני קאליש לא ידעו כמותו. ובמשך שבוע תמים סידר על חשבונו חגיגות וסעודות למוזמנים חדשים, כדרך שעורכים ״שבע ברבות״ שבעת ימי משתה של נישואין...

הפרעות שערכו פוגרומצ'יקים פולניים ביהודי קאליש, דכדכו את רוחו מאד. העלילו עלילות על יהודי המקום, איימו על הרב כי הוא ישלם בחייו כתגמול ל״תעלולי״ עדתו, מקורביו האיצו בו להימלט והוא סירב; רק המקרה המביש, בו התערב מושל העיר לאלץ את הרב לסדר חופה רפורמית, לפי בקשתו של אחד משיירי ה־״נאורים״ בעיר, הביאה אותו לידי החלטה נחושה לנטוש את המקום.

הוא עבר לוורשה וישב בה ארבע שנים. לפני כן עוד הספיק להדפיס בקאליש את ספרו הנודע ״נפש חיה״. שנתקבל כאחד מאבני היסוד של הספרות ההלכתית בכל תפוצות ישראל.

 

האהבה היוקדת לארץ ישראל והפעילות האינטנסיבית לשיקום הריסותיה

האדמו״ר מגור בעל ה"שפת אמת", שאל פעם את הגאון מקאליש:

מהיכן באה לי אהבה בה עזה ועמוקה לא הקודש?

השיב הגאון: גם אני בעצמי אינני יודע, אבל עוד מקטנותי תססה בי אהבה זו, ינקתי אותה ביחד עם חלב אמי!...

לחתנו רבי אריה אמר פעם :

כל נשמה שמורידים לעולם, מועידים לה תפקיד מיוחד, להתמסר למצוה, מיוחדת; ואני ששורש נשמתי חצוב מארץ ישראל התמסרתי בכל מאודי לבניינה של הארץ.

ראשית פעילותו בהיקף ציבורי מסתמנת החל משנת תרכ״ט עם הכתרתו כנשיא כולל פולין באר״י׳ הכולל שהקים את שכונת ״בתי ורשה״ בירושלים. משרה זו היתה, כהונה רמה ביותר, בה שימשו לפניו ה״חידושי הרי״ם״, רבי בריש מייזלס רבה של ורשה, ורבי מאיר אוירבך, קודמו ברבנות קאליש.

עבודתו חפפה שטחי פעולה רבים הוא פתח לפני הכולל מרחבי מחיה חדשים ואפיקים בלתי סלולים עד כה. הוא יזם את נטיעתם של פרדסי־אתרוגים ובוסתני־פרי בארץ ישראל בכפר חטין, ויצא בקריאה נלהבת לעורר את היהודים בתפוצות לקנות אתרוגי הארץ, שהם מהודרים מצד יופיים ומשמשים גם כמקור הכנסה ליושבי הארץ הקדושה.

עבודתו כנשיא הכולל חיסלה את כל רכושו הפרטי, אותו העביר לקופת הכולל. ופעם, אחרי שפשטה בארץ מגיפת הארבה וירדה בצורת, ניאות הרב מקאליש למכור את כל חלקו בעולם־הבא לעשיר אחד שהסכים לתרום הון רב לטובת עניי הארץ בתנאי שהרב ימכור לי חלקו בעוה״ב. הרב חתם על שטר מכירה כדת וכדין, ובמעות שקיבל נקנו מצרכי מזון שנארזו בשתי אניות גדולות ונשלחו ארצה!...

כל העמדה המעשית של הכולל, בדרג הגבוה ביותר, כמובן הוטלה עליו. מלבד איסף הכספים, היתה, העברת הכספים לארץ כרוכה באיסור חמור מטעם שלטונות הצאר. היה, לשם כך, צורך לשחד אישים שונים בצמרת השלטון הגבוהה ולשכנעם כי הכספים אינם מיועדים כדי לבצר, חלילה, את מעמדו של השלטון הטורקי, שמשל בארץ ישראל והתיימר להילחם ברוסים.. כן השקיע מרץ רב ברכישת אדמות יריחו מידי השלטונות העתומניים, תכנית שלא זכתה לצאת אל הפועל ונכשלה על סף סיומו של המקח. לצורך זה ארגן חברת מניות, שהצליחה לגייס הון רב למטרת גאולת אדמות הארץ. תכנית זו נתקלקלה בעטיים של גורמים מדיניים שונים, שלא ראו את הדבר בעין יפה, ביניהם הקונסולים שזכו למעמד מיוחד בארץ בזכות חוק הקאפיטולציה ופקידי השררה הטורקית.

הוא יזם תכנית רבת־מעוף להתנחלות המונית של יהודי הגולה על אדמת הארץ. את התחלת התגשמות חלומו ראה ברכישת המגרשים בכפר חטין, הסמוך ל־טבריה, היכן שהורה לטעת פרדסי אתרוגים. הוא היה בטוח כי כל יהודי שבעולם יעדיף את אתרוגי הארץ על אתרוגי קורפו. ואכן גם היוונים מקורפו שיערו בן, והם שיגרו בסתר שכירי בלייעל לרצוח את נפש הגאון מקאליש. המזימה סוכלה. והרב הוסיף להיאבק למען האתרוג הארצישראלי, והחתים על כרוז תעמולה לרכישת אתרוג זה יותר ממאה ועשרים גדולי התורה והחסידות שבדור.

קשרים מיוחדים רקם הגאון עם סיר משה מונטיפיורי, שהביאו ברכה רבה לישוב. ראשי הארגון ״חובבי ציון״ בקשו ממנו להשתלב בעבודתם ולהתמזג אך הגאון שלחם כל ימיו נגד מסלפי היהדות ומוחקי המלה ״ציון״ מתוך הסידור, דחה בשאט נפש את הללו שהצמיחו טיפוסים כאלה שביקשו למחוק את הסידור כולו מציון... הוא התריס כנגדם גם בשל הניסיון לעקור את מצות השמיטה מישראל שזכה לחיפוי מרצון או מאונס של הארגון. הדברים הגיעו גם לכדי הלשנות לפני הממשלה הטורקית שהיהודים שובתים בשנה זו ממלאכת האדמה, כדי לגרום נזק ביודעין למשק הארץ והגאון מקאליש לא עבר על כך בשתיקה.

 

הביקור בארץ הקודש

משאת נפשו של הגאון מקאליש כל ימיו היתה, להתיישב בארץ ישראל, או לבקר בה לפחות. משאת נפש זו באה על סיפוקה בחלקה, כשביקר בארץ בשנת תרמ״ו, יחד עם חותנו הגאון רבי יהושע׳לי קוטנר.

הם נתקבלו בשערי ירושלים בכבוד מלכים. כל תושבי העיר ובראשם רבה של ירושלים הג״ר שמואל סלנט יצאו לקראתם, והובילום תחת אפריון ברוב פאר לאכסנייתם. הם שהו בארץ חודש ימים וסיירו בה לארכה ולרחבה. הרב מקאליש שאף להפוך את כל בני הכולל לכוחות יוצרים פרודוקטיביים, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל מסיבות שונות. וכשלון זה העיב על רוחו בכל ימי הביקור.

דרך שכם יצאו הגאונים שביקורם הפך למאורע כביר בחיי היהדות בארץ לעבר כפר חטין. הם עברו במדבר רכובים על פרידות. אף שבת אחת שבתו במרחבי הישימון. לפי עדויות מלוויהם, היו הגאונים עוסקים כל השבת בתורה ובתפילה, ופניהם להבים, כאילו היו בביתם הם. בבואם לכפר חטין יצאו כל כהני הדת הדרוזיים והמוסלמיים וכיבדום מאד. משם יצאו לטבריה וצפת, היכן שנפגשו עם גדולי העדה הסלונימאית ששכנו בטבריה, מאז עלותם ארצה בפקודת רבם האדמו״ר הראשון מסלונים. משם חזרו לירושלים והקדישו יוזמה רבה ליסוד המוסדות התורניים ״חיי עולם״, המתנוססים לתפארה בטבורה של העיר עד היום הזה.

כל ימי ביקורו של הגאון מקאליש בארץ, היה מתקיים על פת חרבה, מכורכמת מחום השמש, שנטבלה בשמן־זית. לדבריו הרגיש בפת זו טעם גן־עדן...

 

רבה של פיוטרקוב - ־ עד יומו האחרון

ארבע שנים בלבד ישב בוורשה, מצפה ליום בו יוכל לשוב לקהילתו קאליש, שהיתה אהובה עליו ביותר. בפרק זמן זה השתלב במערכותיה של הקהילה היהודית בוורשה לביצור הדת, להסדר היחסים בין רבני ופרנסי הקהילות ועוד בעיות שונות. הוצמד לו אז התואר של ״מכבה־אש״ בה״א הידיעה כל אימת שהתלקח ריב ציבורי ואפילו פרטי, היה הרב מקאליש מצליח לשכך את הרוחות ולהשיב את השלום על כנו.

בתקופה זו הגיעה גם פוריותו התורנית לשיאים. הוא הרביץ תורה לתלמידים רבים, מצטיינים בכישרונותיהם, שהיו ברבות הימים למאורות בישראל. הוא גם כתב הרבה תשובות הלכתיות וחידושי תורה.

משהתייאש כליל מאפשרות־חוזרת לשוב לקאליש, ניאות לקבל עליו את משרת הרבנות בפיוטרקוב. בדרשתו הראשונה אמר לבני העיר: חז״ל אומרים כי ״אם הרב דומה למלאך ד׳ צבקות יבקשו תורה מפיהו״ ואני מבטיח לכם, כי אם תצייתו לי ותשמעו לקולי כמו ש שומעים למלאך היה אהיה לכם למלאך!...

ואכן בעיניהם של בני עדתו נראה בכל עת כמלאך מושיע, כמלאך של רחמים. הוא התייחס אליהם באבהיות יוצאת מן הכלל, כחנון לכל נפש וחומל על כל בריה, ונשמה עלובה. כל איש מצוק ונדכא מצא אצלו בית פתוח ולב גדול ופתוח לרווחה...

את רבנותו נהג ביד רמה. כן הוסיף ליטול חלק פעיל בכל עניני הכלל והתבלט כאחד ממנהיגי הדור, אחד מכרוזיו הנלהבים נגד מארת הלוקסוס (כבר אז!), שהיוותה גורם לגירוי פורעים משונאי ישראל, עשה רושם כביר בקרב יהודי פולין. כן נלחם במפיצי הספרות הקלוקלת, ונמנה על יוזמי הוצאתו לאור של עיתון חרדי.

בסעודה שלישית של שבת פרשת חוקת, ראש חודש תמוז לשנת תרמ״ט, עלתה נשמתו של הרב מקאליש בסערה השמימה. להלוויתו הגיעו למעלה מ־ 200 רבנים מכל קצווי פולין, והאדמו״ר מסוכטשוב בעל ״אבני נזר״ הספידו תמרורים. על מקום קבורתו התנצחו במה קהילות, לאחר ריב ומדנים גברה ידה של קאליש על העליונה. קברו נכרה בשורת רבני קאליש הדגולים. במלאות שלושים להסתלקותו, ערכה קהלת פיוטרקוב מספד רבתי. ראשון למספידים היה חותנו הגאון רבי יהושע׳לי מקוטנה שהתפרץ בנהימה קורעת שחקים: אוי, מה שקרה לי! אוי, מה שאבד לי! ומיד קרס ארצה מתעלף...

המורשת לדורות

עוד היום מזכירים ישישים מפולין את שמו של ה־״נפש חיה״ בסילודין! המורשת שלו חיה וקיימת, אם בדמות מפעליו לטובת הישוב המוסיפים להתקיים ביניהם: כולל פולין־ורשה, או מוסדות התורה ״חיי עולם״ ואם בצורת תורתו שבכתב, ספרו ״נפש חיה״, הוא אחד מנכסי הברזל של העולם התורני. כל רב וכל יושב על מדין משתעשע בו.

הספר ״שם ושארית לנפש חיה״, מהוה קובץ של כתביו שניצולו. מצויים בו שאלות ותשובות, ובין השאר התשובה לאדמו״ר רבי לייב׳לי אייגר,אודות הסערה שקמה נגדו על דבר ברית־המילה שערך לפנות ערב, מכיוון שרק אז סיים את תפילתו... כן נספחו שם חידושים בסוגיות שונות, ודרשות והספדים שנשא הגאון בהזדמנויות שונות. בשולי הספר באו כמה מאיגרותיו של הגאון, וכן רישומים לתולדות חייו. בסיכום: אכן ה״נפש־חיה״!, היא תוסיף לחיות לנצח!..

 

כל הזכויות שמורות לקופת רבי מאיר בעל הנס כולל פולין

קופת רבי מאיר בעל הנס כולל פולין

רחוב שטראוס 40 ת.ד 658 ירושלים, ישראל

קופת רבי מאיר בעל הנס כולל פולין כתובת: רחוב נתן שטראוס 40, ירושלים, ישראל. טלפון: 02-537-0565. .
Text Box: ירחון בית יעקב טבת תשכ"ב גליון 32 עמוד 12  13 
אריה בן חנוך