|
רבי ישראל יהושע אב”ד קוטנא (1821- 1893)
רבי ישראל יהושע נודע בחיבתו לארץ ישראל להלכה ולמעשה. בשנת 1886 ביקר בארץ ישראל יחד עם חתנו ר' חיים אלעזר ווקס, במגמה ליצור התיישבות חקלאית של היישוב הירושלמי, ואף ביקר בפרדס האתרוגים שנטע חתנו בכפר חיטין ופרסם קריאה נלהבת להעדיף את אתרוגי ארץ ישראל על אתרוגי קארפו.
ב-תרמ"ט 1889 בפולמוס השמיטה היה מהחותמים על "היתר המכירה" הראשון יחד עם הרב שמואל מוהליבר ורבנים נוספים על מנת לאפשר "הצלת נפשות והצלת ישוב הארץ, הצלת הגוף והצלת ממון".
במענה לפניית רבי חיים ישראל מקוצק-פילוב כתב בשו"ת "ישועות מלכו", חלק יו"ד, סימן ס"ו:
”העלייה לארץ ישראל מצווה גדולה היא. אמנם, גם לדברי הרמב"ן שמנה את ירושת ארץ ישראל למצוות עשה בפני עצמה, מכל מקום "עיקר המצווה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו, לכבוש ארץ ישראל שתהיה תחת ירושתנו", ואם כן עלייתם והתיישבותם של יחידים, כשאין יד ישראל תקיפה בארץ ישראל, אינה עיקר המצווה. אך כבר המשילו עניין זה למצוות עשה של אכילת מצה, כי עיקר המצווה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצווה והלישה והאפייה אינם גמר מצווה, ומכל מקום בוודאי מצווה גדולה היא. ועל זה נאמר "גומל לאיש חסד כמפעלו", גם על הפעולה של מצווה מקבל שכר. ונאמר "אשרי תמימי דרך", גם על הדרך של עושי מצווה יש בו שלמות. אין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה ונאמר "עוד אקבץ עליו לנקבציו", ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים“.
|
