אלקא דמאיר ענני

אתרוגי ארץ ישראל

 

 

הגאון רבי מאיר אוירבאך מקאליש, ממייסדי "כולל פולין - ווארשא" בירושלים ראה בגידול והפצת אתרוגי ארץ ישראל כאמצעי ליצור מקומות עבודה לתושבי הארץ ולהמעיט את התלות הפיננסית בכוללים, הוא גרס כי התלות בכוללים הוא לא דבר המתקיים, והישוב לא יכול להסתמך רק עליו. ועוד, כי בהסתמכות על כספי הכולל לא תיהיה אפשרות להגדיל את הישוב היהודי בהעלאת יהודים מהתפוצות - עיקרון בסיסי במטרת הקמת כולל פולין.

הרב אוירבאך השקיע מכספי הכולל בנטיעת פרדסי אתרוגים, דבר שעורר התנגדות מצד חוגים מסויימים שחששו מפני הקטנת ה"חלוקה". הגאון רבי חיים אלעזר וואקס, ששימש כנשיא הכולל בחוץ לארץ, שקד על הפצת האתרוגים מארץ ישראל וארגן את המפעל כמקור חשוב לקיום החומרי של בני הכולל.

 

"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" - טען - עיקר זכירת ירושלים הוא על ידי נתינת צדקה עם הימין למען ירושלים, ויש להעלותה על ראש שמחתנו בפועל ממש, שבכל עת שיש שמחה בישראל צריכים לזכור בירושלים לטובה, וכן בסוכות ימי שמחתנו, ניזכר בירושלים עם האתרוג שיהיה לתועלת גדולה לירושלים".

 

בעמדו על יתרונם של אתרוגי ארץ ישראל על אתרוגי חוץ לארץ הסמיך את ההלכה השנויה לגבי:

"אתרוג הכושי שהוא שחור שאין לברך עליו, אך לאנשים הדרים שם במדינה המה יכולים לברך עליו, מפני שהוא אתרוג ממדינתם, וגם אנחנו עדיין נקראנו בני ציון וירושלים, אם כי נגלינו זה שני אלפים שנה, בכל אלה תקותינו לשוב לארצנו, ועוד לא נתייאשנו מארצנו".

 

וכאן מקום לציין כי היו בין החפשים שהתיימרו כביכול כ"חובבי ציון". אולם למעשה ראו את ייעודם והקדישו את מאמציהם להפצת רוח ההשכלה והכפירה בבית ישראל, ואילו גדולי ישראל, שלא חרתו את שמה של ציון על דגלם, ועל כך הושמצו על ידי המשכילים כ"שונאי ציון", הם הם השקיעו מאמצים של ממש להחזקת ישוב ארץ ישראל, אם על ידי תמיכה בקופות רבי מאיר בעל הנס, שהוקדשו ל"חלוקה" לתלמידי החכמים שישבו על התורה ועל העבודה בארצות הקודש, ועם יסוד המושבות הראשונות כאשר המתיישבים הראשונים, ברובם שומרי אמונים, נטעו פרדסי אתרוגים על טהרת הקודש, שקדו גדולי ישראל על החדרת אתרוגי ארץ ישראל לשוק, אם כי כאמור לא היה זה תפקיד קל כל עיקר.

 

בעל "נפש חיה" נוטע פרדס אתרוגים בארץ ישראל

י"ג שנה לפני ביקורו בארץ ישראל עמד הגרח"א וואקס בחילופי מכתבים עם רבי אליהו גוטמאכר מגרייזיץ, ששקד אף הוא בכל לבו למען ישוב ארץ ישראל. בספרו "נפש חיה" שנדפס לראשונה בשנת תרל"ז, הוא מביא את מכתבו של הגר"א גוטמאכר אליו על הצורך לפדות האדמה, והוא מוסיף עליו:

"לעשות רצון צדיק זצוק"ל אחפוץ בכל לב - - והנה בשנה העבר בעז"ה קניתי שלוש גנות בכפר חיטין הסמוך לטבריא - - -, ונטעתי שמה ששה מאות עצי אתרוגים, ובשנה זו אקווה אי"ה לנטוע כמה אלפים עצי אתרוגים אצל ים החולה, ומזה נוכל לקוות לעלות אל המסילה העולה בית א-ל, להושיב משפחות לעבוד את האדמה ולשמרה, וגם יהיה לישראל אתרוגים למצות כשרים בבירור בלי שום חשש כלל".

 

כפי הנראה בביקורו בארץ בשנת תרלה קנה הפרדסים בכפר חיטין.

 

בשנת תרמ"ו, לאחר שחזר מארץ ישראל, הגביר את התעמולה למען אתרוגי ארץ ישראל, ופנה במכתב "אל רבבות ישראל עם סגולה ואל ראשי אחינו שבגולה", ומודיע להם כי:

"נטעתי עצי אתרוגים בארץ הקודש, בכפר חטין הנקרא במדרש "כפר חטיא", והבאתי נטיעות מאלו הכשרים במסורה מדור דור, מהגאונים הקדושים אשר בארץ המה, אשר שם היה עד עתה המדבר ולא שלט בהן ידי זרים אך עד עתה היו הנטיעות רכות והתנועעו לרוח היום ויוכו מהקוצים אשר סביבותם, אף אלו כשרים על פי הדין, כי מה שנעשה על ידי קוצים כשר, אבל לא היו מהודרים כל כך, אך בשנה זו כאשר זכיתי לעלות אל הקודש, ושכנתי במדבר לא במלון אורחים, שמתי עיני אל הגנות ביתר שאת ויתר עז, ותקנתי בכל מה שהיה באפשרי לתקן לטובה, ובעז"ה גדלו והצליחו במראיהם ותכניתם, יפים במראה ונחמדים בתואר, עוד ויתר מאתרוגי קארפו, וגם הגנות אשר שכורים הם מהערבים, שמו עליהם שמירה מעולה מאוד, והמה יפים ונהדרים, ובודאי כל איש יתלהב לקחת אתרוג מארץ הקדושה".

 

במכתב שני הוא מפרט את עמלו לנטוע עצי אתרוגים בארץ הקודש, ולהביאם ממקומות המוחזקים בכשרות "מימי הקדושים הראשונים אשר היו מלאכים ממש ולא כמלאכים, כמו הרמב"ן הקדוש והאר"י הקדוש והב"י הקדוש", והוא מתאר את נסיעתו:

"אשר נסעתי לשם בסכנות נפשות ממש, בין רוצחים ושודדים פריצי חיות, ובלילה אחת לנתי במדבר לא במלון אורחים, ושמעתי בלילה קול הומיה, כקול המון על יומא דשוקא מכל עברים, ואחר כך נודע לי כי זאת היה קול זעקת זאבים. רכבתי על פרדות ביום ולילה אחת, לערך חמשה עשר או ששה עשר שעות, אשר לא הסכנתי כזה מעודי עד היום ההוא, ושבת נשארתי במדבר, כי לא היה ביכולתי להגיע קודם השבת אל מקום הגנות, אשר שם חיכו עלי גדולי ארץ הקדושה".

 

קריאתו של הגרח"א וואקס עוררה הדים נרחבים. גדולים וטובים נענו לקריאתו והושיטו את ידם לעזרתו במאמציו להחדיר את אתרוגי ארץ ישראל לשוק, והייתה זו מלאכה לא קלה לנוכח ה"חזקה" של אתרוג קורפו. רבים שחרדו להמשך מסורת בית אבותם, נאבקו בנפשם פנימה עם חיבת ארץ ישראל ופירותיה שבערה בם, אולם מהם שלא יכלו להכריע בדבר.

 

בין הנענים לקריאתו יש להזכיר את הג"ר מנחם מנדל חיים לאנדא, נכדו של הג"ר אברהם מטשעכענוב, שהיה אז צעיר לימים. אף הוא הוכיח על פי הלכה "שגם באינו חביב עליו אתרוג ארץ ישראל, או אף שאתרוג חוץ לארץ חביב עליו יותר, מכל מקום צריך להדר אחר אתרוג ארץ ישראל".

 

בכתבה שפורסמה ב"המליץ" משנת תרמ"ג, מספר כבר ר' יחיאל מיכל פינס על תוצאותיה של התעמולה, בהדגישו כי בשנת תרל"ה בה החלו בתעמולה, לא הוציאה ארץ ישראל אלא כ- 600 אתרוגים, ואילו בשנת תרמ"ג עמדה ארץ ישראל לייצא ארבעים אלף אתרוגים מהודרים.

 

שנים רבות עמד הגרח"א וואקס על משמרתו, ולא היסס ליהפך כסוחר, שהיה משגר את אתרוגי ארץ ישראל לרבני העיירות, ומבקש מהם את תשלום ההוצאות בלבד. הגרח"א וואקס נפטר לבית עולמו בר"ח תמוז תרמ"ט, אולם המערכה לא נפסקה. שניים מגדולי הדור נטלו לידם את הטיפול בהפצת אתרוגי ארץ ישראל, הגר"ש אורנשטיין, שבא במקומו כרבה של קאליש, והגרמ"צ איש הורביץ מפיטרקוב. הם פנו בקול קורא אל כל הרבנים, ובהדגישם כי הגרח"א וואקס "מסר על הרעיון הזה את נפשו הטהור", הם מודיעים על המשך התעמולה להפצת אתרוגי ארץ ישראל.

 

חובבי ציון ניצלו כמובן את הנטיה הטבעית לאתרוגי ארץ ישראל לתעמולה, וכך למשל החליטו "חובבי ציון" ברוסיה, לציין את יובל השבעים לרבי שמואל מוהליבר, בנטיעת גן אתרוגים על שמו "גן שמואל". (התוכנית הקואופרטיבית, שהונחה ביסודה של החברה לביצוע תוכנית זו, עוררה פולמוס הלכותי מכיוון שבאתרוג כמו ביתר ארבעת המינים בעינן "לכם - משלכם", אולם אין כאן המקום לדון בזה), אולם גם אלה שהיו רחוקים מתנועה זו נתנו את ידם להפצת אתרוגי ארץ ישראל. כאשר ראשי החברה "דורש לציון" ביאסי (רומניה), באו אל האדמו"ר רבי יצחק מבאהוש, וביקשו את תמיכתו, הודיע להם מיד על נכונותו להורות לכל אנשי שלומו להשתמש רק באתרוגי ארץ ישראל.

 

ואחד מגדולי הקנאים שבדור, רבי אליהו עקיבא רבינוביץ מפולטבה, עורך "הפלס" וממייסדיה של אגודת ישראל, מספר על אביו שהיה מפורסם למדקדק במצות, שלא בירך על אתרוג אחר זולתי מארץ-ישראל "ונהירנא שפעם אחת נפסל האתרוג שלו של ארץ-ישראל, ולא השיג אחר, וצווה אותו לברך על אתרוג מאראקע, ולהוציאו בברכתו", שכן אף לא רצה ליטול לידו אתרוג של חוץ לארץ.

 

אחד הגדולים שהקדיש אף הוא מכוחו להפצת אתרוגי ארץ ישראל, הוא גאון שנשכח, ר' שלמה אברהם רזכטע, אב"ד אוזארקוב ונשיא כולל פולין בפולניה. בספרו "בכורי שלמה" (יצא לאור בשנת תרנ"ד) הוא מקדיש קונטרס מיוחד "פרי עץ הדר" לבכר אתרוגי ארץ ישראל, על פני אתרוגים אחרים, בהסתמכו על דבריו של ה"חת"ם סופר", כי "על ידי שנברך רק על אתרוגי ארץ ישראל יהיה נתרבה ישוב ארץ ישראל, דיהיה שמה פרנסה לכמה מאות משפחות, שיכולים לעבוד עבודת הקודש ולשמרה, ולהוציא פירותיה הקדושים".

 

נוסף על קונטרסו הוא (סי' כ"ה) מוקדשים לפרשה עוד כ"ב תשובות העוסקים בפרשה זו והסומכים את ידיהם על דבריו, וביניהם מהגרח"א וואקס, הגרי"ז שטערן משאוול, בעל "זכר יהוסף", הג"ר מרדכי גימפל יפה אב"ד רוזינאי, שהתיישב בעצמו במושב "יהוד" על יד פתח תקוה, הג"ר יעקב שאול אלישר, לאחר מכן חכם באשי וראשון לציון בירושלים, ועוד.

 

גדולי התורה שנתנו את הסכמותיהם לספרו, מדגישים פרשה זו ומסכימים לו ש"מצווה להקדים אתרוגי ארץ הקדושה לאתרוגי חוץ לארץ". בין המסכימים לו יש להזכיר מגאוני ירושלים: את הגרי"ל דיסקין, הראשון לציון רפאל מאיר פאניזל, ומגדולי חוץ לארץ: הג"ר אברהם מסוכטושב בעל "אבני נזר", הג"ר יהושע מקוטנא, הג"ר יעקלי מהרימלוב בעל "כוכב מיעקב", הג"ר יצחק אלחנן מקובנה, הנצי"ב מוולוזין הגרי"ד סולובייציק מבריסק, האדר"ת מפוניבז', הגר"ח ברלין, הגרא"ח מייזל מלודז, ועוד.

 

הג"ר מאיר אראק מטרנא תבע לבכר אתרוגי ארץ ישראל, אף אם אתרוגי קורפו מהודרים מהם, ובעלי הדרוש הוסיפו משלהם כי "עיקר מצות עליה לרגל היא, כדי לשמח את הלוי והגר בביכורים ובמעשר שני - - - ועתה שאין לנו מקדש ולא עליה לרגל, נקיים מצווה זו לשמח כמה מאות משפחות המתפרנסות על אתרוגי ארץ ישראל".

 

התעמולה המוגברת למען אתרוגי ארץ ישראל נתנה פרי. רבים מגדולי התורה והחסידות שבדור קיימו וקיבלו עליהם להדר אחר אתרוגי ארץ ישראל. בין התומכים באתרוגי ארץ ישראל יש להזכיר את האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת" שפסק "מצווה להדר אחר אתרוג מארץ ישראל הגם שאינו מהודר ביופי, אם הוא על פי דין כשר", את האדמו"רים הרי"מ מגאסטינין, ר"י מאלכסנדר, ר"א מגרודזיסק וכן את הגרש"ז לאדיער בעל "תורת חסד" שפסק להלכה ש"כל מי שיש בו רוח תורה ויראת שמים בלבו, יראה להדר לברך דווקא אחר אתרוגי ארץ הקדושה - - יען שהם מוחזקים בחזקת כשרים".

 

תנופה חזקה להפצת אתרוגי ארץ ישראל באה עם עלייתו של הגרא"י קוק לארץ ישראל. הוא נתקבל כאב"ד ביפו, אולם מצודתו הייתה פרושה גם על יתר מושבות הישוב החדש בארץ ישראל, ובתפקידו זה ראה חובה לעצמו לסייע להפצת אתרוגי ארץ ישראל על פני תבל.

 

בשעה הראשונה לעלייתו ארצה נתן את ידו להקמת "אגודת פרי עץ הדר", שנוסדה על ידי בעלי מטעי האתרוגים, אולם התנה אתם להקפיד על האתרוגים שלא יהיו מורכבים. באחד ממכתביו הוא מציין את הגורמים שהניעו אותו להיכנס למערכה זו במלוא מרצו:

 

א.  להציל את כלל עם ה' מביטול מצוות אתרוג ומיניו, המעכבים זה את זה, אשר באו פריצים בני נכר, ויחללו את הקודש, על ידי אשר מלאו את העולם באתרוגים מורכבים, בהרכבת איסור.

 

ב. להרחיב במקצוע זה את גבול ישוב ארצנו הקדושה על ידי הוספת נטיעות נושאות פרי המביאות ברכה לבעליהן, ושטף הכסף היוצא מאחינו היקרים, ובא לידי בני נכר אשר מהם צרינו ושונאי נפשנו, יבא לידי אחינו המאדירים את כוח עמנו, בהגדילם את יישובינו באץ חמדה, מקום בית חיינו.

 

ג. לקשר בתוספת אהבה וחבת קודש את נשמותיהם של אחינו היקרים, פזורי הגולה של אהבת ארץ חמדתנו הקדושה החביבה והאהובה עדי עד, על ידי זכר דרישת ציון אשר יעלה על לב כל איש בהיותו נוטל את האתרוג בחג שמחתנו, פרי עץ הדר, גידולי קודש של ארצנו הקדושה, בתוספת שבח ותפארת, בשגם הוא ממטעי אחינו המחיים בפועל, את אדמת קדשנו מקור טללי תחייתנו.

 

בשנת תרס"ז הביא לדפוס את ספרו "עץ הדר" והוא "משא ומתן של הלכה, על היתרון אשר לאתרוגים הכשרים המשומרים על ידי אחינו בני המושבות ובייחוד "על פיסולם של המורכבים". כדי להבטיח כי האתרוגים הארצי-ישראליים יהיו טהורים מחשש מורכבים, התנה שלושה תנאים, שרק עם קבלתם יהיה נכון לתת את ההכשר הדרוש לאתרוגי ארץ ישראל:

 

א. לברר לפני בבירור גמור את יסוד הגרעינים, שמהם נתגדלו עצי האתרוגים, - - -שנלקחו מפרי האתרוגים הגדלים פרא, שאין עליהם חשש הרכבה.

 

ב. שאעמיד משגיחים יראי ה' ומומחים לדבר, שיבדקו את הגנות בשרשיהם על פי בדיקה מבוררת, שלא הורכבו במין אחר.

 

ג. שיהיה משגיח נאמן עומד בעת הלקיטה והחבישה, להעיד שלא יתערבו אתרוגים מורכבים או נחשדים בתוך האתרוגים הנקיים והברורים בכשרותם, בצרוף ההשגחה להפריש תרומות ומעשרות כדת של תורה והזהירות מערלה".

 

כן פנה להרב ר' אהרן הכהן אורלאנסקי, רבה של פתח-תקוה, באזהרה:

"להודיע גלוי לכל הנוטעים על להבא, שלא יהינו לנטוע באיסור ולא יכשילו את הרבים ביד ישראל באמצע, וכן מי שכבר נטעו שיעקרו ההרכבות האסורות ויטעו במקומם אתרוגים כשרים, אם חפצים הם באתרוגים, ואם לא ישמעו לקולנו, נהיה מוכרחים להודיע ברבים את שמותיהם של בעלי הגנות עוברי עבירה".

 

בד בבד עם פעולתו להרחקת אתרוגים מורכבים מפרדסי ארץ ישראל, פנה במכתבים לגאוני חוץ לארץ, ותבע מהם להגביר את פעולותיהם להפצת אתרוגי ארץ ישראל. במכתבו להג"ר אברהם בנימין קלוגר, רבה של ברודי, הוא מדגיש כי לפנים היה לגבי אתרוגים רק ספק וחשש מורכבים, ועתה נהפך הכל למורכבים, "ואי אפשר להעמיד את המצווה על כנה כי אם על ידי מטע אתרוגים בארץ הקודש על ידי אחינו עובדי אדמת הקודש".

 

אולם למרות התמיכה שניתנה לאתרוגי ארץ ישראל, לא יכלו אלה לעמוד בהתחרות נגד אתרוגי קורפו שהיו מהודרים בחיצוניותם, וסוחרי האתרוגים השתמשו באמצעים שונים נגד אתרוגי ארץ ישראל. כך למשל יצאו בטענה ש"אין מוציאין פירות שביעית לחוץ לארץ", ובעיתונות הימים ההם נתפרסמו דעות שונות בפרשה זו, עד אשר נמסר על הוראתו המפורשת של הגר"מ אויערבוך בעל "אמרי בינה" ורבה של ירושלים בשעתה, להיתר.

 

כן השתמשו סוחרי קורפו בעובדה כי אתרוגי קורפו מהודרים מבחינה חיצונית מאתרוגי ארץ ישראל אולם הגרא"י קוק טען כי:

"הנוי הוא בגלל היותם מורכבים, שהמורכבים יש להם איזה נוי חיצוני, המושך את העין, שזהו באמת נוי פסול שראוי לדחותו, בשתי ידים, ונוי האמיתי שחוט של חסד משוך עליו, מצוי רק באתרוגים הכשרים, מטעי אחינו בני ישראל עובדי אדמת הקדש".

 

בין המתנגדים להעדפת אתרוגי ארץ ישראל, נמנו גם גדולי תורה וביניהם רבי גרשון הניך בעל "סדרי טהרה", שפרסם את דעתו ל"אמיתה" של תורה שהרוצה לצאת ידי חובת המצווה בשלמות ולצאת מחשש ברכה לבטלה, החיוב עליו להדר אחר אתרוגי קורפו, כי אתרוגי קורפו מוחזקים מעולם בחזקת כשרות שאינם מורכבים", ואילו לגבי אתרוגי ארץ ישראל:

"

חדשים מקרוב באו, שהתחילו לברך עליהם אבל מעולם לא ברכו עליהם, והיו מוחזקים בחזקת מורכבים, כי רבות בשנים אשר הייתה הארץ שממה מאין ישראל ישוב עליה".

 

בין היתר הוא מדגיש כי הגיע למסקנתו זו לאחר שביקר בעצמו באי קורפו, ובירר את הגנות עם אילנות האתרוגים. רבני איטליה שיצאו אף הם להגנת אתרוגי קורפו קבלו נגד הפגיעה בהכנסותיה של קהילת קורפו שהייתה מקבלת מס מכל תיבת אתרוגים שקיבלה הכשר על ידם.

 

ר' שלום שכנא טשרניק שאסף את כל הדינים והמנהגים בקשר לארבעת המינים בספרו "חיים וברכה" (נדפס תרס"ב בהסכמותיהם של הגר"ח סאלואוויציק, הגרמ"ש מדווינסק, הגרש"מ מברזאן והגר"י שמעלקיס) מביא את דברי בעל "נפש חיה" בשבח אתרוגי ארץ ישראל. הוא מזכיר גם את האיסור על אתרוגי קורפו, אולם הוא מציין:

"ומקרוב זה לא כביר בשנת תרנ"א, יצא אסור מהרבה גדולי זמנינו לאסור לברך על אתרוגי קורפו, מחמת העלילה שהיה שם על אחינו בני ישראל, אבל לא עלתה בידם, כי רוב העולם לא הסכימו על זה ומברכים על אתרוגי קורפו שהם מהודרים ביותר, ואף שיש בנמצא בעיר לקנות אתרוג מארץ ישראל, אין חוששין כלל, יען כי באתרוג קפיד קרא במפורש על ההדר".

 

אולם היו אלה רק קולות בודדים, ורובם הגדול של גדולי התורה טענו להעדפת אתרוגי ארץ ישראל על אתרוגי חוץ לארץ.

 

במשך עשרות בשנים שימשו משלוחי האתרוגים מארץ ישראל לגולה אמצעי קשר רוחני בין ארץ ישראל ויהודי הגולה. וה"כוללים" היו שולחים לנשיאיהם בחוץ לארץ ולגבאיהם הראשיים אתרוגים ארצי-ישראליים מהודרים.

 

 

כל הזכויות שמורות לקופת רבי מאיר בעל הנס כולל פולין

קופת רבי מאיר בעל הנס כולל פולין

רחוב שטראוס 40 ת.ד 658 ירושלים, ישראל

קופת רבי מאיר בעל הנס כולל פולין כתובת: רחוב נתן שטראוס 40, ירושלים, ישראל. טלפון: 02-537-0565. .