אלקא דמאיר ענני

עיונים היסטוריים וגאוגרפיים

 

במאמר זה יידונו היבטים שונים של פעילות "כולל ורשה" ותחומי התיישבותו בין חומות העיר העתיקה, משנת 1848 (תר"ח) ועד נפילת העיר העתיקה בשבי הירדנים בשנת 1948 (תש"ח)

 

מבוא: יוצאי פולין בירושלים במחצית הראשונה של המאה הי"ט

בראשית המאה הי"ט חודשו חיי הקהילה האשכנזית בירושלים בתום עשרות שנים של נתק. גל העלייה הדומיננטי באותה עת היה זה של "הפרושים", ליטאים מחוג תלמידי הגר"א שחוללו תמורות מפליגות בתולדות ההתיישבות היהודית בארץ. "הפרושים" בירושלים נתמכו בקופת 'כולל הפרושים הכללי', שקלטה גם את כספי התמיכה שיועדו ליוצאי פולין. על פי המוסכם, חולקו כספי התמיכה בין יוצאי פולין לביו יוצאי ליטא ורוסיה מ'כולל הפרושים'.

במאה התשע עשרה גדל והתעצם מאוד היישוב היהודי בירושלים, במיוחד מאז החלת השלטון המצרי בראשות מוחמד עלי, שחיזק את העיר והטיב את תנאי מחייתם של הנתינים הזרים. לעובדה זו תרמה גם הציפייה המשיחית, שבפרק היסטורי זה התרכזה בשנת 1840. א' מורגנשטרן הצביע על כך שציפייה זו לא פסחה על יהדות מזרח אירופה, 7 ובוודאי שהיא עומדת ברקע של גל העלייה הגדול מפולין.

ואכן,ידיעות על עלייה מפולין לקראת שנה זו התפרסמו בעתונות הפולנית, ועדות מאלפת על כך נמסרה מפי הנוצרי ט' גרימשו: "האמונה בגאולת ישראל והציפייה הקרובה אליה היא אוניברסאלית בקרב היהודים ומימושה נראה קרוב. ציפייה זו אינה מיוחדת למקום מסוים או לארץ מסוימת אלא נפוצה בכל המזרח: באיזמיר ובקונסטנטינופול, במצרים, בסוריה, בארץ ישראל, בפולין ובגרמניה [ ... ] תשע מאות יהודים פולניים ביקשו רשות מקיסר רוסיה לעלות לארץ ישראל [ ... ] משאלה זו לא נתמלאה רק בגלל קשיים ביורקרטיים". בעדות זו ציונה יוזמת עלייה פולנית שנכשלה, אבל ללא ספק אחרות הצליחו, וכפי שהעיד הכותב הן הקיפו לא רק את יהדות פולין אלא גם תפוצות רבות נוספות.

גל עלייה משמעותי של חסידים יוצאי פולין הופיע בשערי ירושלים בשנת 1840 "עדת החסידים לכולל וואלין [=מיוצאי פולין]: העדה הזאת התחלה להתישב בירושלם כעשרים שנה אחרי שנתישבו בה עדת הפרושים הי"ו. הראשון להעדה הזאת היה הרב הצדיק ר' אהרן משה מגזע צבי ז"ל מבראדי, אשר בא לירושלים בשנת ת"ר [=1840], ואליו נצמדו מתי מעט מילידי וואלין ויהיו לעדה. וישכרו להם בית קטן ויתפללו בו. בשנת תר"ב [=1842] רבתה העדה הזאת, כי אחרי הרעש אשר עשה שמות בצפת ובערי הגליל [בשנת 1837] עלו רבים מילידי וואלין תושבי צפת ת"ו, ובראשם הרב הישיש ר' ישראל ב"ק [ה]מדפיס זצ"ל ירושלימה, ויהי כאשר קטן הביהמ"ד [=הבית המדרש] האחד מהכיל את כל המקהלה [=הקהל], ויעשו למו [=להם] ביהמ"ד [=בית המדרש] גם בחצר הר"י [הר' ישראל] ב"ק הנ"ז [=הנזכר]

בין האשכנזים שעלו לירושלים בשנת 1845 נמנו שלושה אחים, שכיהנו בעברם במשרות דיינים ורבני ערים באירופה: ר' אשר לעמיל לוי (בכתיב המקורי: 'לעווי'), שקודם בואו היה רב בגאלין, ר' נחום לוי, שקודם בואו היה רב בשאדיק (הוא אבי משפחת בהר"ן הירושלמית) וצעיר האחים ר' יעקב יהודא לייב לוי שקודם בואו היה רב בשלשין. השלושה, שכונו 'הרבנים הצדיקים', בלטו בחברה האשכנזית הפרושית כפעילים בבית הדין של העדה, נקטו עמדות שמרניות ובלתי מתפשרות בענייני הלכה והנהגת ציבור, והתנגדו בעוז להחדרת החינוך החדשני לירושלים.

 

היפרדות יוצאי פולין מיוצאי ווילנא וייסוד 'כולל ורשה' בשנת 1848

בשנת 1848 הגיעו לפולין שני שד"רים ירושלמים, ר' דוד טביא ילין, מראשוני עולי פולין בירושלים ופעיל ציבורי, ור' יעקב יהודא לייב לוי שהוזכר לעיל. בפיהם היו טענות קשות על קיפוח הפולנים בכולל הליטאי: "העליה לעה"ק ירושלים מכל קצוי ארץ רוסיה הלכה הלוך וגדול, ובכללם עלו, גם רבנים ומופלגי תורה ממדינת פולניא. ובהיות כי הממונים [של 'כולל הפרושים'] בירוש'[לים] וגם הגבאים [האחראים על מערך הגבייה] בווילנא לא שמו לב לתביעת הרבנים והנכבדים הפולנים, להעריכם ברשימת החלוקה והקדימה לפי ערכם ומעלתם בהתאמה לערך הרבנים והנכבדים הליטאים, למרות הכסף הרב הנשלח מפולניא ל[קופת הכולל ב]ווילנא מדי שנה בשנה, נתאספו כל ילידי פולניא היושבים בירוש'[לים] וישלחו לכל רבני ועשירי עריהם מכתבי תלונות ומחאות נמרצות על העול אשר עושים להם הממונים בירוש'[לים] והגבאים בווילנא. אבל גם אחרי חליפות מכתבים ותלונות מהרבנים הפולנים נגד הגבאים בווילנא לא נענו להם אלה כפי רצונם ותביעתם"

בעקבות שני השליחים נזעק לוורשה ר' שמואל סלנט, רבם הנודע של יהפרושים' בירושלים ומראשי הכולל, במטרה לסכל את היוזמה, שאיימה לפגוע קשות בקופת 'כולל הפרושים'. בין שני הצדדים התפתחה יריבות, ובמהלכה נוסדה, כפי הנראה, קופת 'כולל ורשה:' "אז החליטו רבני פולניא להפרד מווילנא וליסד כולל בפני עצמם לאנשי מדינתם. וימסרו את ההנהלה והגבאות הראשית לנכבדי ורבני עיר ווארשא. ובכן נהיה כולל חדש הנקרא יכולל ווארשא". כך בא אל קצו שיתוף הפעולה בין 'כולל הפרושים' ליוצאי פולין בירושלים.

לדברי ר' יהושע ילין שם, נמנה אביו, ר' דוד טביא ילין, בין מקימי קופת הכולל ומנהליה, ביחד עם ר' מרדכי מאיר מביאלא, שהיה כנראה 'מתנגד', ור' ברוך וולף החסיד על כל פנים, גם 'הרבנים הצדיקים' פעלו נמרצות למטרה זו, וכאשר שהה ר' יעקב יהודא לייב לוי בפולין, זכה בברכתם של רבני החסידים, ובהם האדמו"ר מללוב, ר' משה בידרמן, שבעניינו נדון להלן. על אף היריבות המסורתית, הקשר בין חסידים למתנגדים ושיתוף הפעולה ביניהם אפיין את קהילות היהודים בוורשה, וככל הנראה עמד בבסיס היחסים של יוצאיהן בירושלים.

לייסודו של 'כולל ורשה' הייתה השפעה מכרעת על תולדות היישוב היהודי בירושלים, כפי שהטעים א' מורגנשטרן: "הקמת 'כולל ורשה' מציינת את פתיחתו של פרק חדש בתולדות היישוב היהודי האשכנזי בארץ ישראל. עם הקמתו של כולל המזוהה בשמו על פי ציון גיאוגרפי, מתחיל תהליך בלתי הפיך וצפוי מראש של פילוג חברתי ופיצול ארגוני על פי זהות גיאוגרפית של ערי המוצא של העולים. הכוללים הוותיקים, שזוהו בעבר על פי מנהגיהם הייחודיים או על פי האידיאולוגיה המשיחית שדבקו בה, מאבדים מהשפעתם ומכוחם הארגוני וחווים תהליך של התפוררות ארגונית וחברתית". ואכן, אחרי ייסודו של 'כולל ורשה' התפלגה החברה האשכנזית בירושלים לכוללים רבים.

 

התחזקות 'כולל ורשה' והבתססותו בשונת החמשים של המאה הי"ט

בשנת 1850 עלה לירושלים האדמו"ר מללוב, ר' משה ('משה'לי') בידרמן. דמותו הייתה מרכזית ובולטת, והוא הספיק לפעול לביסוס פעילותם הציבורית של יוצאי פולין בעיר, אך נפטר 74 ימים בלבד לאחר שהתיישב בה.

 

בשנת 1853 נמסר על בית כנסת עצמאי של יהודי ורשה. ככל הנראה, הכוונה היא לבית הכנסת 'בית משה', שבשנת 1855 נכתב שלא היה לו מקום קבוע, ונדד בין בתים מושכרים. באותה עת כבר הייתה ליוצאי פולין ישיבה שפעלה בבית פרטי. אולי מצביעות הידיעות הללו על פעולותיו הראשונות של 'כולל ורשה' להקמת מוסדות ציבוריים, שנדרש למענה עבור צרכי הקהילה שמנתה במחצית שנות החמשים 150 איש, והייתה במגמת צמיחה מתמשכת.

בשנת 1859 עלה מפולין לירושלים ר' מאיר אוירבך, 'הרב מקאליש', רב מוכר וידוע קודם בואו לעיר, ולאחר מכן ממנהיגיה הבולטים של ירושלים כפי שנראה להלן, דמותו הייתה מזוהה עם אחד ממרכזי הכולל בעיר. בשנות החמשים נמשר בקצב מהיר הגידול הדמוגרפי של האוכלוסייה היהודית בכלל והאשכנזית בפרט. יש להניח שעלייתן של דמויות מופת פולניות, כגון אלו של האדמו"ר מללוב בראשית שנות החמישים ושל 'הרב מקאליש' באחריתן, תרמו להתחזקותה הדמוגרפית של קהילתם.

 

צמיחת מוסדות חסידיים, ו'מתנגדיים' של 'כולל ורשה' בשנות הששים והשבעים של המאה הי"ט

ר' מאיר אוירבך התיישב בדרום הרובע היהודי, בחצר שנשאה את שמו. בשנת 1861 פעל לייסוד בית כנסת במקום, ובתון זמן לא רב הוציא את הרעיון לפועל. הצורן בבית כנסת מרכזי לקהילה הפולנית נבע בוודאי מגידולה שלא פסק גם בשנות הששים, אבל ראוי לציין שהפעילות לייסודו התנהלה במקביל לייסוד 'החורבה', בית הכנסת המרכזי של עדת הפרושים הליטאים, שכאמור הייתה יריבתה הוותיקה של עדת הפרושים הפולנים.

בית הכנסת הוורשאי שכן בקומתו העליונה של המבנה, המזוהה כיום עם ישיבת 'אדרת אליהו' (ברחוב התופים. החזית הדרומית של המבנה צופה אל מגרש החנייה של הרובע היהודי), וקומתו התחתונה שימשה למגורים.

שמו של 'הרב מקאליש' דבק בחצר זו, כמוכח ממקורות התקופה, ומרושמי דמותו הקדומה של הרובע היהודי בדור שלאחר מלחמת ששת הימים. אף על פי כן, היא נודעה גם כ"חצר כולל ורשה המוסדות שפעלו בה והמגורים בתוכה השתייכו לכולל זה. עד המחצית הראשונה של שנות הששים כבר פעלו ב'כולל ורשה' מסגרות מסוימות ללימוד תורה, אבל הבולטת ביותר הייתה הישיבה שהוקמה ביוזמת ר' מאיר אוירבך, ובתוך בית הכנסת שייסד. ישיבה זו נוסדה בשנת 1868, והייתה מזוהה עם דמותו של 'הרב מקאליש', כמו גם עם 'כולל ורשה'. היא נקראה 'אמרי בינה', על שם חיבורו של ר' מאיר אוירבך, וגם 'אוהל יעקב', על שם הנדבן יעקב קאפיל מזאלישין (פולין), מחותנו של הרב אוירבך, שהרים תרומה על סך 5,000 רובל לשם ייסודה.

בשנת 1868, בפרק זמן המקביל לייסוד ישיבת 'הרב מקאליש', נוסד בצפון הרובע היהודי ה'ווארשעווער שול', כלומר 'בית הכנסת הוורשאי', שכנראה יועד לעדת החסידים ב'כולל ורשה' (בימינו: במקומו של בית מגורים ברחוב פלוגת הירדן13 ). בדומה לאחותה ה'פרושית' פעלה בחצר גם ישיבה, שנקראה 'בית דוד', על שם הנדבן ר' דוד רייז ינובר, וגם 'אוהל משה', על שם האדמו"ר ר' משה מלעלוב, שכאמור נפטר בירושלים כשבע עשרה שנה קודם לכן. הדמות הדומיננטית בחצר הייתה זו של נכדו, ר' דוד (דוד'ל) בידרמן. בנוסף, במתחם הוכשרו לדיור 14 חדרים, והוא כלל חצר פנימית רבועה, וגזוזטרה השקיפה על החצר מקומתו העליונה. גם חצר זו הוקדשה ל'כולל ורשה',הודות לתרומות של יהודים פולנים. הישיבה התקיימה לפחות עד אמצע שנות השבעים.

מלבד חצר זו, עמדה לרשותם של החסידים הוורשאים חצר נוספת, שנוסדה במועד לא ידוע. מיקומה היה במרכז הרובע היהודי (בימינו: באזור מגורים שממזרח לכיכר 'החורבה', ממערב ל'חצר הקראים' ומצפון לישיבת הכותל'), ונכללו בה 9 חדרים עליים, 5 תחתיים ובית כנסת, שבו התפללו הרבנים לבית בידרמן. גם מתחם זה הוגדר כ'הקדש, ומסתבר שהוקדש על שם 'כולל ורשה'.

 

בית הנכסת והישיבות ב'חצר הרב מקאליש' בשנות השבעים והשמונים של המאה הי"ט

בשנות השבעים של המאה הי"ט חל גידול נוסף באוכלוסיית היהודים בירושלים בכלל, ושל יוצאי פולין בפרט, ובשנות השמונים נמשכה והתעצמה התנופה הדמוגרפית.

בתקופה זו רבו מאוד מסגרות הלימוד והישיבות בתוככי ירושלים, במקרים רבים על רקע תרומה שיועדה לכך. לשם 'ישיבה' היו ראויות גם מסגרות לימוד שנועדו למספר מצומצם מאוד של לומדים, אבל הישיבה של 'הרב מקאליש' לא דמתה להן. מבנה הישיבה היה מרווח ומכובד, ובין כתליו נמצאו לומדים רבים, כפי שנמסר בשנת1872: "והנהו בנין מפואר בתכלית היופי והשלמות, ובו יתפללו בני כולל ווארשא הפרושים, ות"ח [=ותלמידי חכמים] יהגו בו בתורת ה' יומם ולילה, והרב הגאון ר' מאיר אוירבך הנ"ל יתמכם כפי יכלתו, למען יהיו פנוים לעבודת ה' ולתורתו". ובשנת 1875 נכתב: "ולומדים בו ברבים וביחידות". ר' משה נחמיה כהנוב מחסלביץ', ראש ישיבת 'עץ חיים' במחצית השנייה של המאה הי"ט, תיאר את הישיבה כך: "בית המדרש מכולל ווארשא [...] ונקרא בשם אהל יעקב, הוא בית נכון בתון חצר גדול, הנועד למושב גדולי הרבנים ותלמידי חכמים, אנשי ארץ מולדתם". ר' מאיר אוירבך עמד במרכז החצר והישיבה, עד פטירתו ביום ה' באייר תרל"ח (8.5.1878)

בשנת 1885 נוסדה ב 'חצר הרב מקאליש' ישיבת 'בית מאיר', בה ישבו תשעה תלמידי חכמים נבחרים, "הלומדים בצותא חדא [=יחדיו] בכל יום שני שעורים קבועים, שיעור עיון בגפ"ת [=בגמרא פירוש (רש"י ו)תוספות], ואו"ח [=ו(חלק) אורח חיים (מתוך שולחן ערוך לר' יוסף קארו, עם נושאי כליו)] ט"ז [=טורי זהב (ו)]מגן אברהם". הישיבה נוסדה בידי ר' מנחם נתן נטע אוירבך, נכדו של 'הרב מקאליש',

המשך יבוא...

 

 

 

 

כל הזכויות שמורות לקופת רבי מאיר בעל הנס כולל פולין

קופת רבי מאיר בעל הנס כולל פולין

רחוב שטראוס 40 ת.ד 658 ירושלים, ישראל

קופת רבי מאיר בעל הנס כולל פולין כתובת: רחוב נתן שטראוס 40, ירושלים, ישראל. טלפון: 02-537-0565. .